דורות של ילדים גדלו וממשיכים לגדול על שירי “הילד הזה הוא אני”, בהם לוכד יהודה אטלס את הרגעים הקטנים והמשמעותיים בחיי הילדים.
רב המכר האהוב ממשיך לעמוד במבחן הזמן ולהעיד שלצד הטכנולוגיה והקדמה, נפשם של ילדים אינה משתנה כל כך מהר.
יהודה אטלס התארח לא פעם בכיתתנו, לרוב באופן וירטואלי כשעסקנו בשירים או בסיפורים שכתב ופעם אחת במלוא הדרו, כשהגיע לביקור בבית ספרנו.
״כל שיר שאני כותב הוא על ילד שיש לו בעיות. לא קשות, אבל אלו החיים. אני חושב שלהיות ילד זה לא כל כך קל. הילדים הם חדשים בחיים, לכן לפעמים קשה להם יותר״, שיתף אטלס.
[wp_ad_camp_1]
באחת הפעילויות שקיימנו בכיתה, קראנו מגוון קטעים מתוך ספרו ״הילד הזה הוא אני״, המתארים את העולם מנקודת מבטו של ילד.
מבין השירים שהכרנו, התבקשו הילדים לבחור שיר שעורר בהם תחושת הזדהות ולתאר מדוע. מתוקה את שיתפה:
״קרה לי פעם מקרה דומה, שניגנתי על פסנתר והידיים שלי ניגנו כמו ציפורים וניגנתי כמו פסנתרנית אמיתית. פתאום כשאמא שלי או המורה שלי לפסנתר צילמו אותי, אז ניגנתי עם שגיאות וניגנתי פתאום תווים אחרים״. זהירות! היורשים כבר מחממים מנועים…
[wp_ad_camp_1]