במשך מיליוני שנים שמרו בני האדם את כל המידע רק במוח שלהם, אולם ככל שהחיים נהיו יותר מפתחים יותר, בני האדם היו צריכים לזכור כמויות גדולות יותר של מידע עד שהזיכרון שלהם כבר לא היה מספיק… הראשונים שמצאו פתרון לבעיה היו השומרים הקדומים, שחיו במסופוטמיה (עיראק של ימינו) בסביבות 3000 שנה לפני הספירה. עם השנים התווספו לכתב עוד ועוד סימנים. כך התפתח כתב היתדות ובמקביל “כתב ההילוגריפים” (או החרטומים), שכלל יותר מ-2,000 סמלים שונים. הסברנו כי מסיבה זו באותה תקופה רק מעטים ידעו קרא וכתב. בהשראת הכתבים של שומר ומצרים, שהופצו לכל רחבי המזרח התיכון התפתח כתב האלפבית שצמצם באופן משמעותי מספר הסימנים הנדרשים לכתיבת כל המילים בשפה.