...?מי בכלל המציא את בית הספר
לכבוד יום הולדתי האחרון קיבלתי במתנה את הספר המקסים ״מי בכלל המציא את בית הספר?״, מאת הסופרת המופלאה שוהם סמיט. בזמן שגמעתי אותו בשקיקה והתמוגגתי מהאיורים המופלאים, לא יכולתי שלא לשאול את עצמי: ״איך לא כתבו אותו קודם…״. כולנו יודעים מי המציא את הטלפון, את המטוס, את נורת החשמל, הפנצילין ועוד שורה ארוכה של המצאות גדולות וקטנות, ששינו את פני האנושות, אבל האם יצא לכם פעם לשאול את עצמכם ״מי בכלל המציא את בית הספר?״, את השאלה הזו ועוד שאלות מעוררת מחשבה על המוסד שתופס חלק משמעותי בחיים של כולנו (בשביל מה צריך שיעורי בית?, האם צריך ציונים? האם אפשר ללמוד גם בלי ללכת לבית ספר? ועוד), מעלה סמיט בספרה הנפלא. על חלק מהשאלות היא מספקת תשובות ואת חלקן היא משאירה פתוחות, מזמינה אותנו לחשוב, להרהר ולתהות.
ואת מי הכי מעניין לשאול, אם לא את התלמידים שלנו, שתמיד מספקים את התשובות הכי אותנטיות?…
בליווי הספר הנפלא, יצאנו למסע על פני ציר הזמן, בו עצרנו בשלל תחנות, בניסיון לברר – ״מי בכלל המציא את בית הספר?״. אז רגע לפני שחזרנו אחורה בזמן למצרים העתיקה, ליוון ולרומא, שאלנו את עצמנו: אילו המצאות חשובות נוספות שינו את החיים שלנו?
היו לנו גם מספרים, סכו״ם, מיטה, אייפד, בית חולים, מוזיקה, גוגל, אש, מחק ואיך אפשר בלי המבורגר… כל אחת מההמצאות שציינו הילדים, כבודה במקומה מונח, אך המשימה הקשה באמת היתה לבחור מי מבניהן היא החשובה ביותר… הבחירה כלל לא פשוטה, אבל מה שבטוח, ללא M&M החיים שלנו היו עצובים וחסרי טעם!
לאחר שהכרנו תודה לכל הממציאים והמציאות, שהפכו את החיים שלנו לקלים יותר, בדקנו האם גם אצלנו בכיתה מסתתרים ממציאים בפוטנציה:
לאחר שסקרנו את ההמצאות ששינו את חיינו ואת אלה שבקנה, הפשלנו שרוולים ויצאנו למסע. פתחנו עם גיחה קצרה לפרהיסטוריה ומשם שמנו פעמינו לבתי ספר במצרים, ביוון וברומא העתיקות, שם קיבלנו הצצה לחינוך של פעם ולשינויים שחלו מאז. הופתענו מההפרדה שהיתה קיימת בין גברים לנשים ולא שכחנו לתת על כך את הדעת.
ביקרנו גם בישראל שלנו של לפני קצת יותר מ-3000 שנה, שם פגשנו לראשונה את החינוך הביתי, שהמתוקים מצאו בו כמה יתרונות לא מבוטלים: ״אין הרבה ילדים בכיתה״, ״יש יותר יחס לכל תלמיד״, ״לא צריך לקום מוקדם״, ״לא צריך ללכת הרבה זמן עד לשרותים״ והכי חושב – ״לא צריך לסחוב תיק של 4 קילו״.
הכרנו את שמעון בן שטח, אחד מראשי החכמים, שהגה את רעיון בית הספר וגם את השם! כמובן שניסינו לעשות ״רברנדינג״ ושאלנו את עצמנו – איזה שם אנחנו היינו נותנים לבית הספר: ״בית החכמה״, ״למידה בכיף״, ״מועדון הילדים הגדול״, ״בית הידע״, ״ספריית הילד״, ״אזהרה! תלמידים לומדים״, וגם אחד שריגש אותי במיוחד – ״בית שני״!
לאחר שדנו בפרטים הטכניים, שוחחנו על דרכי הענישה שהיו נהוגות בעבר, שלשמחתנו היום כבר אסורות. אז שאלנו, ״איך בכל זאת יש לנהוג עם ילדים שמפרים את הכללים?״
- ״לתת להם עונש קטן כמו עמידה בפינה או הוצאה החוצה מהכיתה״
- ״אם זה לא משהו כל כך גדול, אז פשוט לדבר איתם״
- ״להגיד להם שזה מאוד, אבל מאוד מפריע לחברים בכיתה״
- ״לדבר איתם על מה שהם עשו ולנסות להבין למה הם עשו את זה ואיך למנוע את זה״
- ״בפעם הראשונה לשוחח איתם ובפעם השנייה לשלוח אותם לאבא או לאמא״
- ״20 שכיבות שמיכה״!
המשכנו להתקדם על ציר הזמן והגענו לימי הביניים, שגם בהם לימודים היו זכות השמורה לעשירים בלבד. מרבית הילדים באותה תקופה נשלחו לשמש כשוליות אצל בעלי מלאכה. משם המשכנו לתקופה חדשה ונפלאה, שהעמידה במרכז את האדם, את ההשכלה ואת האומנויות – הרנסנס. רוח הרנסנס השפיעה כמובן גם על ההוראה. המורים התחילו להבין שהתלמידים שונים זה מזה ושמתן עונשים אינה הדרך האולטימטיבית להחדיר בהם מוטיבציה…
לשאלה ״מה גורם לכם לרצות להשקיע בלימודים?״, השיבו הילדים כמעט פה אחד כי ההשכלה תעזור להם בחיים:
התרגשתי לנוכח העובדה שכמעט ללא יוצא מן הכלל העידו הילדים כי מילה טובה משמחת אותם יותר מקבלת פרסים.
בהמשך ליום זכויות הילד, בו עסקנו בשבוע שעבר, בדקנו גם מה חושב הדור הצעיר על חוק חינוך חובה. היו לנו גם מספר הצעות לפתרון ביניים – ארבעה ימי לימודים!
עד כאן בינתיים, תחנות רבות מצפות לנו בהמשך. מוזמנים ומוזמנות להצטרף אלינו למסע. דפי הפעילות זמינים להורדה בתחתית הפוסט. את הספר ניתן להשיג בחנויות ומומלץ בחום לרכוש עבור ספריית בית הספר.
